החלטה בתיק סע"ש 24954-07-12

2.       הנתבעת 1 התנגדה לבקשה וטענה כי היא המעסיקה ולא הנתבעת 2. לטענת הנתבעת 1, היא חברה זרה ישראלית שהינה סניף של חברה מרכזית שמקום מושבה בארה"ב. אף הנתבעת 2 הינה אך שלוחה, סניף מקומי, של החברה שמרכזה בארה"ב, ולא מעסיק בפני עצמו של התובעת שמגוריה בישראל. מר מודרובסקי הינו עובד האחראי על תחום הטלוויזיה בכלל סניפי הנתבעת מבחינת התוכן (ולא מבחינת תנאי השכר), ורק במקרה מקום מושבו באנגליה. התובעת "עקפה" את מנהליה בנתבעת 1 בכך שפנתה לעובדים בנתבעת 2.

3.       בתיק התקיים דיון ביום 27.11.12 בו נכחו הנתבעת 1 והתובעת.

הכרעה

4.       תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כך:

רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: ...

 (4)       התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א)          החוזה נעשה בתחום המדינה;

(ב)           החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

(ג)           על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

(5)        תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה; ...

 (7)       התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;  ....

  (10)     האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.

5.       בהתאם לפסיקה בבוא בית הדין לשקול מתן היתר להמצאה מחוץ לתחום עליו לבחון קיומם של שלושת התנאים הבאים:

1. עילת תובענה ראויה.
2. עילת המצאה (בהתאם לחלופות המפורטות בתקנה 500 לתקנות).
3. פורום נאות.

6.       כך פסק בית המשפט העליון כי בבוא בית המשפט לדון בשאלת מתן היתר המצאה, יש לנקוט בזהירות המתחייבת: